לבלט היסטוריה עשירה ומעניינת המתפרסת על פני כמה מאות שנים, עם שורשים בבתי המלוכה האיטלקי במאה ה-15. בתקופה זו הבלט היה סוג של בידור , כאשר המבצעים היו בני עצולה , והריקוד תיאר סיפורים מהאגדות.

בסוף המאה ה-17 עד לתחילת המאה ה-18, הבלט הפך להיות יותר מקצועי עם פתיחת אקדמיות לבלט ברחבי צרפת. אקדמיות אלו פיתחו את הסילבוס והטכניקות הראשונות, שהיוו את הבסיס לסגנון הבלט שנרקד היום. הבלט הראשון שנכתב במיוחד היה “Le Triomphe de l’amour” בשנת 1681.

במאה ה19 הבלט הגיע לפסגות חדשות של פופולריות והבעה אומנותית, במיוחד ברוסיה. חברות ה”בלט הגדול” (Bolshoi Ballet) במוסקבה ו”מרינסקי בלט”(Mariinsky Ballet) בסנט פטרבורג הפחו למובילי הבלט העולמי, הידועים כיום על יצירות כמו “אגם הברבורים” ו-“מפצח האגוזים”.כמו כן במאה ה-19 התפתח הבלט הרומנטי עם דגש על רגש , פנטומימה וסיפורים דרמטיים שבאו לידי ביטוי במופעים כגון “Giselle” ו-“La Sylphide”.

במאה ה-20 הבלט המשיך בהתפתחות האומנותית שלו עם שילוב של אלמנטים מודרניים. כוריאוגראפים ידועים כגון ג’ורג’ בלנצ’יין ומרטה גרהאם חוללו מהפחה בבלט על ידי הוספה של סגנונות שונים ושילוב של אלמנתים מסגנונות ריקוד שונים לתוך הבלט. כיום הבלט ממשיח להפתח יום יום ועדיין נשאר נאמן לשורשיו ולטכניקות המקור.